מסמך אפיון שחוסך שלושה חודשי פיתוח: מה חייב להופיע בו

הפרק הראשון עונה על שאלה אחת: איך נדע בעוד שנה שהפרויקט הצליח. יעד שאין לו מספר אינו יעד, והוא גם לא יאפשר להכריע במחלוקת עתידית. שני יעדים מספיקים; חמישה יעדים הם למעשה חוסר החלטה.

לכל סוג משתמש נכתב המסע שלו מרגע הכניסה ועד הפעולה שאנחנו רוצים. המסע נכתב במשפטים, לא במסכים, כי מסכים משתנים והמסע נשאר. פער בין המסע לבין מבנה העמודים הוא הפער שהכי יקר לגלות אחרי הפיתוח.

1. מאיפה המשתמש מגיע ומה הוא כבר יודע
2. איזו שאלה חייבת לקבל מענה בשלוש השניות הראשונות
3. מה מונע ממנו להשלים את הפעולה, וכיצד מסירים את המחסום

רשימת "מה לא נכלל" חשובה לא פחות מרשימת מה שכן. היא מונעת את הוויכוח הקלאסי של החודש השלישי, והיא גם מגדירה בבירור מה ייכנס לשלב הבא. אפיון בוגר כולל שלב ב׳ מוגדר. לא כי מתחייבים אליו, אלא כי יודעים לאן זה הולך.

שינוי במסמך עולה דקות. אותו שינוי בקוד עולה ימים. זה כל ההסבר לכך שאפיון אינו הוצאה אלא חיסכון.

שיטת העבודה של Oversight

לכל חיבור למערכת חיצונית נרשמים ארבעה פרטים: מה עובר, לאיזה כיוון, באיזו תדירות, ומה קורה כשהחיבור נופל. הסעיף האחרון הוא זה שנשכח כמעט תמיד, והוא גם זה שמייצר את רוב התקלות בייצור.

מבנה הכתובות, היררכיית הכותרות ומקור התוכן נקבעים באפיון. באתר קיים נכתבת גם טבלת הפניות מכל כתובת ישנה לחדשה. בלעדיה, השקה מוצלחת עלולה להיראות בגוגל כמו היעלמות.

אפיון טוב אינו מתיימר לסגור הכול. הוא מסמן במפורש את ההחלטות שנדחות, מתי הן ייסגרו ומי מכריע בהן. סימון גלוי של אי-ודאות הוא סימן לבגרות מקצועית. הסתרתה היא מה שמייצר חריגות.

מסמך שעונה על שבעת הפרקים האלה נקרא בשעה, מאושר בפגישה אחת, ומחזיק את הפרויקט עד ההשקה.